את שיחת הטלפון מעדי קיבלתי ביום בהיר אחד בסיומו של הקיץ, היא סיפרה לי על רצונותיה ותחושותיה לגבי ביתה וציינה שלרשותה עומד כחודש אחד בלבד להשלים את המלאכה. מאחר ואיני נוהגת להבטיח הבטחות לשווא הבהרנו את לוח הזמנים בו אני הייתי מגויסת לחלוטין אך היה עלינו לקחת בחשבון את זמני היצור של הספקים השונים.
בפגישתנו הראשונה לא יכולתי שלא להתרשם מגודלו של החלל שעמד לרשותי, המפתחים הגדולים ופרופילי החלונות היפים. יחד עם זאת היה עלי להתייחס לניסיון של עדי להתחיל את השינוי בביתה באופן עצמאי על ידי צביעת קיר הטלוויזיה וחצי קיר היציאה לגינה בגוון כחול – סגול. משיחה שערכנו החלטנו שנמשיך את הכיוון הכללי אך עם השינויים הנדרשים. כמו תמיד תקציב נקבע לוח השראה מפורט הורכב ויצאנו לדרך.
בדרך כלל כשאני נכנסת לבית אני יכולה להרגיש את הכיוון והאופי של כל חלל, אך מבואת הכניסה של עדי הציבה בפני אתגר. מאוד רציתי למקם קונסולה במבואת הכניסה אך האתגר האמתי היה באיזון של החלק העליון. מאחר ומדובר בקיר שבחלקו פתוח למטבח והאפשרות של לסגור אותו לא עמדה על הפרק, חשבתי לעצמי איך גורמים לקיר וחצי להראות שלם? הלכתי עם השאלה בראשי זמן לא מבוטל ולאחר שהעברתי כל מיני וריאציות ושרבוטי סקיצות הגעתי לתוצאה בתמונה. מראה עגולה לצד שני בתי עץ שנתלו בגבהים שונים ולמעשה טשטשו את מימד הגובה של הקיר.
סל עם פרחים לאווירה קלילה ונעימה מוקם בתחתית הקונסולה, ציפורי מתכת ובקבוק ריחני במיוחד התמקמו בבתי העץ וממבואת הכניסה אנחנו עוברים לסלון.
בסלון נקודת המוצא הייתה הקירות הכחולים-סגולים שבחרה עדי מבעוד מועד שנצבעו בטקסטורה מחוספסת (טיח מינרלי) יחד עם מפתחי חלונות מרשימים בעלי פרופיל עץ. בנוסף על כך לא יכולתי שלא להבחין בכפל הספות המאולתר שיצרו הילדים על מנת לצפות בטלוויזיה (תמונות הלפני בסוף הפוסט).
בהתאם למרחב בחרנו ספה רבת ממדים בצבע בז' עדין ולצידה בחרנו בספת Loveseat בגוון כחול-אפור (גודלה כמטר ושלושים על מטר ושלושים) על מנת לתת נוכחות בחלל לצד הספה הגדולה. מנגד בחרנו בכיסא נדנדה מעץ שיתחבר לפרופילים המרשימים וייתן עוד מקום נעים לרביצה בסלון, לצידו מיקמנו פופים סרוגים שישמשו כהדום או סתם כמקום להתפנק על השטיח הרך מול האח.
שולחן סלון מעץ טבעי נבחר ועליו הנחנו נרות ריחניים ולצד הספה הגדולה רכשנו שולחן קטן על מנת לאפשר מקום נגיש נוסף לספרים קפה ועוד.
גוף תאורה מרכזי בסגנון תעשייתי רך נבחר לתקרה ואהיל צד בגוון שחור התמקם בין שתי הספות. שני גופי תאורה, או תכשיטי תאורה כמו שאני אוהבת לקרוא להם, נוספים בגוון נחושת מוברשת נבחרו לנקודות החשמל בקיר ומחשב הגינה שהיה ממוקם בסלון הוסתר באמצעות ארון עץ קטן שנצבע בצבע הקיר.
על מנת להתגבר על מימד הגודל ומרחק הצפייה בטלוויזיה מיקמתי את הספה הגדולה במרחק לא מבוטל מהקיר וביחס אליה מיקמתי את שאר הריהוט. באופן טבעי יש נטייה לאנשים להדביק ריהוט לקיר ופחות לתת לו מקום בחלל. אין ספק שכל מקרה לגופו אך במקרה של עדי זה פתר את עניין המרחק וחשוב לא פחות נתן מקום של כבוד ונוכחות לשלושת החלונות הגבוהים מאחור. תודו שפינצ' הכלבה משתלבת מושלם!
בצידו השני של הסלון היה עלי לטפל בשני דברים מרכזיים: האחד, יחידת מדפים חדשה בצבע הקיר שעדי הזמינה נבלעה על הקיר והדבר השני היה גובה התלייה הרב של הטלוויזיה. תחילה הסרנו את יחידת המדפים שעדי הזמינה ובתוספת גלגלים תעשייתיים היא הוסבה לספסל ישיבה ואחסון באחד מחדרי הילדים. במקומה הזמנו מנגר מדף עץ שיצור ניגוד לקיר הכחול-סגול. גובה המדף נקבע וביחס אליו הורדנו את הטלוויזיה בכמעט חצי מטר. נקודת חשמל מיותרת שהייתה בקיר בוטלה ותיקוני צבע השלימו את החסר לקבלת מראה נקי.
סל מקש לאחסון כירבוליות מוקם לצד עציץ דקל ננסי ובתי נרות מאירים בגווני הבית הונחו על המדף.
הקיר המפריד בין פינת האוכל לסלון נצבע גם הוא בכחול-סגול על ידי עדי ונתן עוד זריקה של צבע לחלל. נקודת החיבור הזאת ממחישה טוב את נושא הוילונות. בניגוד למרבית הבתים בהם בחרתי סוג וילון אחד שעבד בכל הבית אצל עדי בחרתי שלושה סוגי וילונות על מנת להתאימם לכל מפתח ומפתח.
בסלון ובדלת היציאה לגינה בחרתי בוילון מסילה סטנדרטי אך על מנת לשמור את מראה פרופיל העץ בשלושת החלונות המרכזיים בחרתי בוילון רומאי רך שהותקן בתוך נישת החלון עצמה. היופי שבמראה הנשפך של הוילון העניק לחלל מראה קליל ונעים. בפינת האוכל על מנת לשמר את היופי של החלונות השקועים הוזמנו וילונות על מסילת גליידר שמותאמים בין היתר למטרה זאת.
לפינת האוכל בחרנו שולחן אבירים מעץ וכיסאות איקס תואמים אך כדי לשבור את התחושה של סט בחרנו בנוסף שני כיסאות לבנים. גוף תאורה מעץ צבוע אפור בעל מראה טבעי נתלה במרכז ועציץ ירוק נוסף התמקם בפינת החלל.
במטבח הצמוד לפינת האוכל מיקמנו שני ארגזי עץ אפורים ליצירת מדפים פתוחים ולהשלמת המראה.
לסיום מילה על החוויה שלי עם עדי. מכירים את זה שיש קליק בתחילת הדרך, בתוך זמן קצר הקשר בין שתינו עבר ליחסי חברות. כל יום קניות הפך לחגיגה של ממש וליום פינוק רכישות וקפה טוב על הדרך. עדי בטחה בי מהרגע הראשון ואפשרה לי לעוף ועל זה אני רוצה לומר תודה ענקית מהלב. אין ספק שעבורנו זאת רק תחילתה של הדרך.
ומכאן הכל התחיל:
שיהיה יום מקסים
תמונות: הגר דופלט, מיכל לוי.